הסיפור מאחורי השיר אהבת נעורי .
לפני כחצי שנה נרשמתי לאתר "סימניה". האתר עוסק בכל מה שקשור לספרים כגון: הצגתם, ביקורת, קנייה ומכירה וכן פורומים שונים בנושא ספרות כתיבה וכל מה שביניהם.
אחד מהפורומים האלה נקרא סיפור שכתבתי או פינת היצירה, ובו אני
רוצה לעסוק בפוסט זה.
בפורום מתפרסמים סיפורים ושירים פרי עטם של חברי הפורום. וכל יצירה
חדשה שנכתבת נכנסת ומופיעה באופן אוטומטי בדף הראשי תחת הכותרת האדומה ומאירת
העיניים - יצירה נבחרת ( נסו ותיווכו )
מיותר לציין שכל הכותבים בלי יוצא מן הכלל, הינם חובבים גמורים, מי
פחות ומי יותר. בכלל אני מציע לקחת את המילה "יצירה" למחוזות טיפה יותר עממיים ובערבון מוגבל, כיוון
שיש לה קונוטציה רחבת משמעויות בעוד שאנו עוסקים כאן למעשה בכתיבה יוצרת ותו לא.
כולי תקווה שעד כאן לא איבדתי אתכם כיוון ש....
עכשיו מתחיל להיות מעניין.
איך שלא יהיה, בסביבות חודש מרץ הופיע השיר שכתב אחד מוותיקי הפורום
שאגב פרסם כבר עשרות אם לא מאות משיריו.
השיר נקרא "כשנגמרות
המילים אני מתחיל לדבר" .
כבר בשם השיר יש סתירה מהותית, כשנגמרות המילים צריך בדרך כלל
לשתוק, אלא שלמשורר הקטן שלנו אצה הדרך והוא לא הסתפק בשם השיר אלא אף חיבר לו כמה
בתים. וברצוני להציג קמצוץ מהם, בתקווה שלא אתבע על ידו.
מלטף את המיליםשמשכיבות אותך לישון
מקשיב לנשימות שלך
בתוך גן-העדן שלנו
שתלוי על בלימה
בתוך כותנת כפייה
משכיב את המילים
המדויקות שלי במיטה
כשיגון קדרות ומחשבה
עושים לי במוח קונצרט
ומכאן הוא מפליג למחוזות רחוקים וכותב עוד כהנה וכהנה בתים והגיגים הזויים שנלקחו מן הגורן ומן היקב שהקשר ביניהם הוא כמו הקשר בן חוט לתות, ובין מחט לתחת. ולסיום בבית האחרון מגיעה באמת הפצצה
( לא כדאי להחמיץ ).
את אומרת "יפה ועצוב"
ככה אני יפה ועצוב השבתי
"בסוף תהיה משורר" מה בסוף
שאלתי - נולדתי ככה, ואת
"בסוף יבקשו ממך כסף על
השירים שלך" וצחקנו עד שכאבה
לנו הבטן כמו שני משוגעים שאבדה
להם הדרך מתוך קלישאה.
ככה אני יפה ועצוב השבתי
"בסוף תהיה משורר" מה בסוף
שאלתי - נולדתי ככה, ואת
"בסוף יבקשו ממך כסף על
השירים שלך" וצחקנו עד שכאבה
לנו הבטן כמו שני משוגעים שאבדה
להם הדרך מתוך קלישאה.
הבנתם למה התכוון המשורר ? כי אני ממש לא. אפילו ענין
התחביר נשגב מבינתי.
אבל זה שאני לא מבין לא אומר דבר וחצי דבר על טיב השיר, כי בניגוד לאמונה
הרווחת שאנחנו הישראלים מבינים בכל דבר, אני מודה ומתוודה שבין מכלול הדברים הרבים שאין
לי בהם שמץ של מושג נכלל גם נושא השירה.
לא הייתי נדרש לשיר ולכותבו, אלמלא רצה הגורל ובאותו יום
פרסמתי גם אני במרחק של עשרים דקות ממנו את אחד משירי הילדים שלי, מתוך הבלוג "נכדים
לקינוח".
ושומו שמים, שירי דחק את שלו מהדף הראשי.
פה נדרשת הבהרה. באותה תקופה הייתי חדש בפורום, משהו כמו
חודש חודשיים ולתומי חשבתי שתחת הכותרת יצירה נבחרת מופיעה אכן יצירה נבחרת. זאת אומרת יושב איזה עורך ראשי ממיין
את החומר, ומחליט את מי לכלול ביצירה הנבחרת . ולמעשה לא ידעתי שכל שיר או סיפור
חדש דוחק אוטומטית את זה שלפניו. רק בדיעבד בעקבות תגובתו המתלהמת של משורר הדלות,
הסתבר לי שנהגתי שלא כשורה.
אני מביא בפניכם אפוא את תגובתו של הלה מילה במילה ( התחביר על
אחריותו) וכך הוא כותב -
"תגיד יא חתיכת *** ( במקור נכתבו שלשה כוכבים ואני פירשתי אותם – חרא או
אפס )
הדיו טרם יבשה מהשיר שהעליתי מה היה כל כך דחוף לך להידבק
אליי עם החרוזים העבשים שלך ? 1000 כתבו כך לפניך".
כיוון שאין מלבינים פניו של אדם ברבים, ואין הדעת סובלת שאעבור על
עלבוני לסדר, תגובתי לא אחרה לבוא:
הייתי ברצון מתנצל בפניך, אך כיוון שאתה איש גס רוח ומתנשא פלצן ,
דבר כזה כלל לא עולה על דעתי. כנראה כשנגמרות לך המילים יוצאים מפיך דברי הבל .
( כפרפרזה על שם שירו "כשנגמרות המילים אני מתחיל
לדבר" )
מיותר לציין שלפלצן הרווק בן ה39 ( כך לפחות הוא מעיד על עצמו) יש עדת מעריצות בנות טיפש עשרה, שמגיבות בהיסטריה על כל נפיחה שהלה מוציא (מחושך) לאור.
אני לא יודע כמה מכם זוכרים את המערכון הנהדר משנות ה-60
שנקרא "הפינה משתלחנת". אשר עוסק בפלצנות השירה העברית
החדשה ומוצג בחן רב ובחוש הומור נפלא, על ידי אבנר חזקיהו ויוסי בנאי זכר
צדיקים לברכה.
בכל אופן לאחר שקבלתי את מה שהגיע לי בדין. חשבתי לעצמי שבאמת
הגיע הזמן להתקדם הלאה ולרדת מעניין החרוזים. ולכן ערכתי ניסוי קטן,
ובו בחנתי כמה זמן יידרש לי לחבר שיר לא מחורז, כך סתם משום מקום, ללא
מחשבה יתרה וללא השראה. לקחתי אפוא את צמד המילים הנדוש לעייפה "אוהב אותך" שהוא מן הסתם
גם צמד המילים הנפוץ ביותר בשירה העולמית, ישבתי מול המקלדת ולאחר 20 דקות
וזה מה שיצא תחת ידי :
אהבת נעורי
אוֹהֵב אוֹתָךְ,
מֵעוֹלָם לֹא הִפְסַקְתִּי.
יוֹבְלוֹת שֶׁנִּפְרַדְנוּ,
הוֹתַרְנוּ דּוֹרוֹת
מֵאָחוֹר.
דַרְכֵּנוּ לֹא
הִצְטַלְּבוּ עוֹד.
חָלְפוּ הַשָּׁנִיםּ. הַהֹוֶה
נוֹתַר מֵאָחוֹר
אַךְ לֹא הִפְסַקְתִּי
לֶאֱהוֹב אוֹתָךְ.
חָלַקְתִּי אֲהָבוֹת,
חָוִויתִי פְרִידוֹת .
וּבְבוֹא העֵת גַּם
נִישֵּׂאתִי לְאַחֶרֶת.
נוֹלְדוּ יְלָדַי,
נוֹלְדוּ נְכָדַי,
אַךְ לֹא הִפְסַקְתִּי
לֶאֱהוֹב אוֹתָךְ.
אַתְּ
מוֹפִיעָה בַּחֲלוֹמִי, זֹאת שֶׁזָּכַרְתִּי,
הַנַּעֲרָה
שֶׁהִכַּרְתִּי.
עִם אוֹתוֹ החִיּוּךְ,
אוֹתָן גּוּמוֹת הַחֵן, אוֹתוֹ מַשַּׁב נְעוּרִים.
הָעוֹלָם עָצַר מִלְכְתְּ
, הַזְּמַן קָּפָא
אַךְ יוֹתֵר מִתָּמִיד
לֹא הִפְסַקְתִּי לֶאֱהוֹב אוֹתָךְ,
וְלוּ אַף לְרֶגַע.
נדרשו לי אפוא 10 דקות בחיבור השיר ועוד 10 דקות בשפצורים
ושפורים והרי לכם שירה אינסטנט תוך 20 דקות כולל הגהה ניקוד ופיסוק.
כאן המקום להעיר לאלה שבינכם שלא דילגו על קריאת השיר , וקראו אותו
מתחילתו ועד סופו ( זבשכ"ם ) אל תיחסו לו חשיבות כלשהי, חבל להשחית עליו את
הזמן בפרושים מפרושים שונים או בניתוח משמעויות נסתרות שאין בו.
אין הוא נוגע לי כלל ועיקר, אינני זוכר אף נערה
מהילדות, ולצערי אף לא אחת עם גומות חן מופיעה בחלומותיי, ובכלל ,
ברוב שעות היום בעיקר בלילה כשהיא ישנה, אני אוהב את רעייתי שתחיה.
מביני ענין בתחום השירה היו מן הסתם סותמים את חוטמם מנערים את
חוצנם וזורקים את השיר לפח הזבל, שם כנראה גם מקומו. כי בו נודה על האמת רובכם
הדיוטות גמורים בנושא, בדיוק כמוני. וכאן אני מגיע לחלק היותר
פיקנטי שבסיפור .
אך תחילה גילוי נאות. אני מנוי ב- פייסבוק בשם פיקטיבי
"עכבר ספרים " בו יש לי למעלה מ- 500 חברים שאין לי מושג מי הם
ולמה הסכימו להיות חברי. 98 אחוז מהם הן נשים בכוונת מכוון. הנכם
מוזמנים להיכנס לדף הזה שלי ולראות במו עיניכם שאינני איזה סוטה שמסתתר מאחורי
מסכה לא לו.
פתחתי דף זה על מנת להגיע לקהל יעד גדול ככל הניתן של נשים לצורך קידום מכירת בגדי יד שניה שאשתי מוכרת בירידי חוצות. ואכן רובו ככולו מוקדש לפירסום .
אלא שאז עלתה בי המחשבה שאם ממילא יש לי קהל גדול יחסית, מה כבר יגרע
אם הוא ישמש לי פלטפורמה לבחינת השיר? וזה בדיוק מה שעשיתי. פרסמתי את השיר בדף ה-
פייסבוק שלי ( עכבר ספרים ) בעילום שם.
"הנך נדרש לפרסם לאלתר את שם המשורר, ולא , אתבע אותך על
פלגיאט ( גניבה ספרותית ) . אני מכירה אישית את המשוררת שכתבה את השיר, ונראה לי
שברוב חוצפתך גנבת אותו, אלא אם כן תפרסם לאלתר את שם מחברו ויפה שעה אחת קודם ".
לאחר יום יומיים של חלופי האשמות והאשמות שכנגד, שבו התעקשתי שאין לי
מושג ירוק על מה היא מדברת כיון שאני מכיר מקרוב את זה שחיבר את השיר, ולקרוא לו
משורר זה טיפ טיפה מוגזם. וכיון שאין לי ענין לפרסם את שמו ברבים, לא נותר
לי אלא להציע לגברתי לחזור ולבדוק את מקורותיה היא, שמא זיכרונה בגד בה או
לחילופין להציג את השיר המקורי או את שם המשוררת קבל עם ועולם כדי שקהל הקוראים
יוכל לשפוט בעצמו. וכן, הוספתי וציינתי - אהיה הראשון שיאכל את הכובע ויישא
את אות הקלון אם יש דברים בגו .
אלא כדרכם של פולניות היא לא ירדה לסוף דעתי ועמדה על דעתה
בתוקף שהנני לא פחות מאשר גנב נאלח, ובשעה זו שבה אנו מתדיינים, פרקליטה כבר שקוע כל כולו בניסוח כתב התביעה נגדי.
כיון שהמשימה שלשמה יצאתי מלכתחילה, הושלמה למעשה, ולשביעות
רצוני. והעיסוק המייגע עם הפולניה היה לי לזרא. סגרתי אפוא ענין בכך שכתבתי
לה את תגובתי הסופית והאחרונה :
"כיון שהנושא מוצה עד תום והנני חש שאנו מנהלים שיח של חרשים,
ובשל העובדה שהנני פחדן לא קטן ושפן די גדול, ובתוקף הנסיבות, וכיון
שהשיר בין כה וכה לא שווה את הנייר שעליו הוא הודפס לא כל שכן כתב תביעה נגדי,
החלטתי לרדת אפוא מן העץ, ולכן הנני מוחק את השיר לאלתר ולא נודע כי בה לאוויר
העולם".
וכאן אתם קוראי היקרים נכנסים לתמונה . כיון שאינני אוהב להשאיר
דברים פתוחים כך סתם באוויר, וכיון שהסיכוי לקבל טלפון מאריאלה גדול
שבעתיים מהסיכוי שמישהו אחר מלבדי כתב את השיר. ובכדי להפיג את הרושם, שמא יוותר
ולו שמץ של ספק במי מכם בדבר האמת לאמיתה. אני פונה אליכם בזו הלשון.
והיה ומישהו מכם ואו מטעמכם בכל זאת סבור שהוא מכיר, ראה, או שמע את
השיר בנסיבות אלו או אחרות בעבר או לחלופין מכיר את שם המשורר/ת , אדרבא,
נשמח אם יחלוק עמנו את ידענותו וישתף בה את כולנו. ובכך יביא קץ לספקות שעולות
וצפות פה ושם בכמה מקטני האמונה שבינכם.
ככלות הכל גניבת סופרים תרבה
חכמה.
