חי בסרט

והפעם נכונה לכם הפתעה בצורת אתגר בזהוי כמה שיותר סרטים הנמצאים בגוף העלילה. שמות הסרטים בעברית הם עפ"י החלטתו של המפיץ בארץ ובאחריותו. כמו כן יש להתעלם מאותיות השימוש.  

הפתרון המלא נמצא בקישור :  חי בסרט - פתרון

הכל החל 36 שעות לפני חג המולד הלבן, והיה קשור למזימות בינלאומיות ולשאלה מה קרה בגטקה?

הבהלה לזהב הייתה בעיצומה, והטריפה את המחפשים שהסתובבו ברחובות כמו אריה בחורף  בעקבות האוצר האבוד. המכורים לזהב ומחפשי הזהב של 1931 דיברו רק על דבר אחד – המשבר ב-וולסטריט. כאמור זאת הייתה שיחת העיר.

אני וחברי הטוב פרנקי, הסתובבנו באותה עת באטלנטיק סיטי, שני גברים בעיר. היינו צעירים ותמימים מחוברים לחיים. נסענו  בקדילאק הורודה בחופי הכרך משוחררים מדאגות ומזיכרונות העבר. היינו צמד נוכלים קטנים החי מפשעים ועבירות קלות.

היו אלה ימים של יין ושושנים,  שנות חיינו היפות ביותר, כאילו שאין עוד אתמול היום ומחר.

אלא שבתחילת ספטמבר ביום שלישי אחרי החגים, לאחר שסיימתי את הרומן שלי עם אנני. קרא לי בן דודי וייני למשרדו, שם  בידי מעטפה ואמר:  שחק אותה סאם,  קח את הכסף וברח.  וזה בדיוק מה שעשיתי. לקחתי את שותפי וחברי הטוב  פרנקי היקר, ועם זהות כפולה מעט כסף קל, והרבה סודות ושקרים,  עלינו על הרכבת אחרונה מגאנהיל  ונסענו מערבה לקולד מאונטן  שבעמק האלה, הרחק הרחק ממנה.

אחרי שבועיים בעיר זרה  כבר חזרנו שוב לרחובות,  והפעם בשרות הוד מלכותה - המלכה האפריקנית שהייתה אישה תחת השפעה, קשורה למאפיה אשר העניקה לנו רישיון להרוג.  אך מצבה הלך והסתבך והייתה סכנה ברורה ומידית שכל עסקי הקופים שלה ירדו לטמיון. אלא שאז הזדמנה לידנו  משימה בלתי אפשרית נוספת וידיד אמריקאי עוד מימי הרדיו העליזים  - הארי מחברת הארי ובנו בע"מ הידוע יותר כארי המזוהם, החזיר אותנו באחת לעניינים.

לאחר עוד יום בניו יורק הצטרף גם האדם השלישי משדרות סאנסט מיודענו ג’ו קיד,  שבכל מה שקשור לנשק וחומרי חבלה,  היה הכי טוב שיש.

אלא שבשעה שהוא נכנס לתמונה, כללי המשחק השתנו באחת.  שם המשחק היה עכשיו חיה ותן למות.

אלה היו צעדי הראשונים במאפיה.

לעולם לא אשכח את אותו יום קר בפארק , יום ראשון השחור.

בדיוק בשעה שמונה וחצי יצאנו מדלת צדדית בדרך למטה. הייתה זאת דרך ללא מוצא. נאלצנו ללכת אפוא בדרכים צדדיות בתוך שטח הפקר בואך עד הקו האדום. שלושה גברים בשחור, גברים עם כבוד הולכים כנגד רוח רפאים בעיר אפלה,  בעיר ללא רחמים.  

המשימה הייתה לחסל את האס שהיה עד התביעה במשפטו של ג’קי די, אויב הציבור מספר אחד, האיש שלא היה שם, מראשי הפשע של כנופיות ניו יורק.

מיסטר ג’ונס,  הדיקטטור הגדול  שהיה המפקח הכללי, הוריד פקודה שאינה משתמעת לשתי פנים.  והבחורים הטובים סיפקו לו הגנה צמודה - לילה ויום.  ככלות הכל האיש שידע יותר מידי היה זקוק לה, מעתה ועד עולם. 

בכל אופן המשכנו לצעוד אבודים במנהטן, בין צללים וערפל  כשברנשים וחתיכות חולפים על פנינו וממלאים את השדרה המרכזית בואך לדוכן העיתונים של בני ברקלי מברודווי אשר בסטייט פינת מיין .

נקודת המפגש נקבעה בדקה לחצות במסעדה של אליס.  נכנסנו בשעה היעודה והתיישבנו בשולחנות נפרדים מחכים להארי, שאמור היה למסור  הוראות ביצוע אחרונות. ברקע נשמעו צלילי המוסיקה בשעה שאליס הגישה לי תה עם ג’ינג’ר בדיוק כפי שאהבתי- חמים וטעים.  ג’ו ופרנקי הסתפקו  בקפה וסיגריות.

ישבתי מול החלון האחורי,  כשמשהו חשוד הטריד את מנוחתי. ככלות הכל  היסטוריה של אלימות הייתה מנת חלקנו היומית. בסוף הסתבר שהייתה זו אזעקת שווא.  אני מתוודה שהייתי כל כך עצבני שכל צל של חשד היה מקפיץ אותי לשמים, חשבתי שלפני הזריחה הכל  יהיה כבר מאחורי.

כעבור שעה קלה הייתי מחומם כהוגן. רק רציתי לפרק את הארי שבושש  להגיע. פרנקי הציץ בעצבנות בשעונו ושאל מה קרה להארי? אלא שאז סימן לי הברמן בידו שהארי על הקו.  נגשתי אפוא לתא הטלפון והרמתי את השפופרת. שמעתי את קולו של הארי מתנצל ואומר לי: אני תקוע במלון מרינגולד האקזוטי עם הדייט שתקע אותי.  אני שולח אליכם את דני רוז האיש מברודווי.  שאכן הגיע כעבור כמה דקות עם חיוך של מונה ליזה. שם בידי מעטפה, אמר לילה טוב ובהצלחה והסתלק כלעומת שבא.  ליל הצייד החל איפוא , והכל כדי להקסים את הארי.

הפעם הייתה זאת שעת מבחן אמתית, שלא כמו במשימה הקודמת שכשלה לחלוטין. אז היה צריך לחסל את הליידי בחנות מעבר לפינה. הכל היה מתוכנן להפליא עד הפרט האחרון.  אלא שמה שהחל כאחר צהרים של פורענות ונמשך במסע ארוך לתוך הלילה הסתיים בפיאסקו עלוב בבוקר שלמחרת עם קליעים מעל ברודווי , פצוע אנגלי אחד ו שלושה קופים מטומטמים במרפאה של דוקטור נו.

הפעם החלטתי ללכת עד הסוף, ולקחתי סיכון מחושב. ככלות הכל היה זה ענין של חיים ומוות .

עצרנו איפוא מונית לילה והתרווחנו במושב האחורי. נהג המונית היה מהיר ועצבני ודיבר במבטא לטיני כבד.  ג’ו הוציא מכיסו מאיה מקומטת נפנף בשטר ואמר לנהג: קוראים לי ג’ו, סע ישר דרך שדרות לינקולן כל הדרך מערבה עד הגשרים של מחוז מדיסון. אבל הטמבל ההיספני נסע גשר אחד רחוק מידי והגיע עד הגשר בטוקו-ריי שלמרגלות הר ברוקבק. ג’ו הורה לו לחזור מיד כל הדרך חזרה, עד לצומת מילר ולהתחיל מחדש.

הנסיעה התארכה מעבר למתוכנן.  השעות הגורליות עוד היו לפנינו.    ישבנו מאחור מכווצים ועצבניים כמו אריות יד שניה. היה אפשר לחתוך את המתח כמו סכין במים.

כל מה שנותר לעשות היה לעשן בשרשרת ולשוחח. השיחה נסבה בעיקר על קרב הפנים מול פנים, נגד הטוב מכולם, פה ושם גם הזכרנו את מלחמת העולמות שמחכה בסוף הדרך. בתוך תוכי ידעתי שזה יגמר בדם.
הוצאתי את המעטפה שדני שם בידי. בחזיתה היה רשום  לקרוא ולשרוף ,שלפתי מתוכה את דף ההוראות שבו נכתב- עת להרוג, מתים לא מדברים וידעתי מה עלי לעשות. לאחר שנסענו עוד כמה עשרות מַיילִים, לא הרחק מנמל תעופה גי.אף.קיי נקלענו למבוי סתום .היינו לכודים ברשת.

המונית עצרה בחריקת בלמים, ועוד בטרם הספקתי להבין מה בדיוק קרה?  כבר נשמע צרור יריות.  המאבק לחיים החל.

על פי חוקי המשיכה נשכבתי תחת מושב הנהג מגן על ראשי. זה היה המפלט האחרון. אני זוכר שעוד הספקתי לצעוק ממזרים חסרי כבוד, בטרם עצמתי עיניים לחלום בלהות.  מחיר הבגידה היה כבד.
  

כשפקחתי אותם כבר הייתי קשור בכבלי השכחה, בארץ קרה, במחלקה לטפול נמרץ מכוסה מכף רגל עד ראש ברסיסי חיים וקר עד העצם. הכותרת הראשית בעיתון הערב זעקה האימפריה מכה שנית, וכותרת המשנה בישרה על משחק הדמים שהסתיים בבגידה לאור הירח.

האיש בחליפה הלבנה  לחש דבר מה באזנה של האחות בטי, ואז פנה אלי ואמר: חבריך לא ישובו ! הם אמרו שלום ולא להתראות הרחק הרחק מגן עדן. הם שוכבים עמוק באדמה. נותרת אפוא בודד בניו יורק, בר מזל דפוק שכמוך.

התכנסתי אפוא בתוך עצמי מוכה צער ויגון. בלחישה רועמת זעקתי פרנקי אחי, איפה אתה? כשדמעות של שתיקה זולגות על פניי כמו נהר פרא.

עצמתי את עיניי, איש קטן גדול, נסיך הגאות והשפל, עלוב ומושפל,  לבד בארץ קשוחה וחשבתי, כאלה הם החיים, הערת שוליים בהיסטוריה המטורפת של העולם. והכל בעבור חופן דולרים.

חומות של תקווה התנפצו באחת תחת ידי. נותר רק ירח מר מציץ בחלון ולוחש באוזני גנב קטן היית וגנב קטן תישאר. ככלות הכל פעם גנב תמיד גנב.

לדף הבא