כיצד נציג הכס הקדוש הבריח 400 חסידים

המסע מערבה החל ברגל שמאל כשהיה עלינו להעביר מטען חורג מקצה אחד של כדור הארץ לקצהו השני.  גם ככה הטיסה מנמל התעופה בן גוריון ועד הנחיתה הסופית בואך קראקס - וונצואלה אינה ענין של מה בכך. הדבר מצריך תכנון קפדני של מועדי קישור משלושה נמלי תעופה במרחבי הגלובוס. אבל לעשות את המסע הזה בליוויית ארבע מאות חסידים* זה כבר סיפור הזוי לחלוטין.   

למעשה רגל שמאל נכנסה לפעולה לראשונה רק בנמל התעופה היתרו בלונדון. פקיד מכס דק גו, חיוור פנים בעל מבטא קוקני עז, הקביל את פנינו וציווה עלינו לפרוס בפניו את כבודתנו. לאחר רפרוף קצר בכבודה, נחו עיניו על ארבע מאות החסידים שנמו בשעה זו את שנתם.

למראה התגלית המפתיעה, הרים הפקיד גבה, קימט את מצחו ועט על המציאה כמוצא שלל רב.

אחרי בדיקה שטחית על מנת לצאת ידי חובה ולאחר שכל מאמצנו להסביר לו את פשר הימצאותם בין מטלטלינו עלו בתוהו. נתבקשנו כלאחר כבוד בנימוס בריטי גלי עד גבה גלי, להתלוות אליו לחדר החקירות לבדיקה מעמיקה יותר. או בשפתו היבשושית משהו- inquiry.

בשלב הזה הצטרף גם סגן הממונה, ברנש נמוך קומה וקירח שמצמץ מאחורי הזגוגיות העבות של משקפיו. הלה עטה כסיות גומי ובחן מקרוב כמה מן החסידים שהתעוררו לשמע ההמולה, כשמדי פעם הוא דוחף את חוטמו הסמוק לישבנם  ועיניו מצטמצמות בריכוז כמי שמנסה להיזכר מהיכן הריח הזה כה מוכר לו.
לאחר כמה ניסיונות נפל שלא עלו יפה, הגיע הלה למסקנה המתבקשת, שדרגתו ומיומנותו אינה מספקת בכדי לתהות על קנקנם, לפיכך לא איבד זמן, הרים את אפרכסת הטלפון התלויה על הקיר שממול וזימן את הממונה הישיר בכבודו ובעצמו.

לא עברו אלא דקות ספורות והממונה הישיר איש גרמי חמור סבר ודל שומן, נכנס אף הוא לעובי הקורה והטיל את כל כובד משקלו (הדל) על החקירה. אך משזו העלתה חרס, החלה התייעצות משולשת בין פקידי הוד מלכותה, שערכה שעה קלה וגלשה לעיתים למחוזות עתירי דמיון.

זאת אומרת בשלב זה, הדעות ביחס לחסידינו היו חלוקות.  הממונה הישיר סבר שמדובר בסם מסוכן החבוי במעבה בטנם.  בעוד סגנו גרס שמדובר בזהב או כסף במסווה של עופרת יצוקה ובעל המבטא הקוקני הרחיק אף לכת והניח שמדובר ב...  U- F -O  (עב"מים).  אלא לגביו נראה שטעינו כיון שלא לגמרי ירדנו לסוף דעתו.

על אף שעשינו את כל אשר לאל ידנו לשים קץ לחקירה, כמו ניסיונות השכנוע שמדובר בסוג של תשורה המחולקת לשמחתם של באי החתונה אליה מועדות פנינו. ואף כי הצגנו את ההזמנה המעוטרת לטכס הנישואים כהוכחה לכך שסיפורנו אינו מצוץ מהאצבע. ואף על פי שהוספנו וציינו כי הזמן הולך ודוחק ואנו עלולים להחמיץ חלילה את טיסת ההמשך ולאחר אף לטכס עצמו. זומנו לחדר החקירות צמד כלבי זאב גרמנים.  

או או .... פה הייתי אומר, העניינים טיפה הרחיקו לכת. זאת אומרת עם האנגלים עוד ניתן היה להסתדר איכשהו, ב-48 אף הצלחנו לקפלם עם הזנב בין הרגליים. אלא כשגרמנים נכנסים למערכה, אות מבשר רע הוא וסימן שצרה גדולה עומדת לפתחנו.

בנקודה רגישה זו לעם היהודי בכלל ולנו בפרט, החלה זיעה קרה מכסה את גופי ומתפשטת בכל אבריי, ונאלצתי שלא בטובתי להרחיב את החור באוזון בעזרתם של שני מכלי דאודורנט.

בעודי עוסק במלאכת הטיהור, נכנסו צמד הגרמנים אשר מצדם לא נראו מוטרדים יתר על המידה, וניתן אף לומר בביטחון מלא שהראו סמנים מובהקים של חוסר ענין, שלא לומר שעמום.  אפעס, החסידים שלנו לא ממש עשו עליהם רושם עז. לאחר רחרוח קצר הם זקפו אוזנם, כשכשו במועל זנבם - הייל היטלר השמיעו אנחת אכזבה, סבו לאחור ושבו כלעומת שבאו.

בשלב זה פניתי לחוקריי בהערה לסדר, שבכדי להציל את המצב ולזרז את החקירה ההולכת ומתמסמסת תחת ידם, מוטב שיזעיקו הישר ממטה השרות החשאי את מיסטר דאבל או סבן. אלא שהבדיחה שלי נפלה על אוזניים ערלות ולא הותירה בדל של משקעי צחוק אצל שלושת הקרחונים הבריטים נעדרי כל חוש הומור.  

אלא דומה שגם עליהם נמאס לבסוף החיטוט חסר התוחלת בישבנם של חסידינו, כיון שהממונה הישיר התרצה והרעים בקולו :   

        Inquiry has ended, you are free to go.  

אנחת הרווחה שנפלטה מפינו נשמעה מן הסתם היטב ברחבי הממלכה. אלא שהייתה קיצרת מועד והחזיקה מעמד בקושי שבע שעות, בה עמדנו בדיוק באותה סיטואציה. אלא שהפעם היה זה בארצו של הדוד סם.

שלא כמו בלונדון בו עמדנו מול כוחות כחושי גוף ודקי מותן, את פנינו הקביל הפעם מקרר שחורSide by Side   כולל בר אקטיבי,  בדמותה של קצינת מכס שהתחבטה באותה שעה - איזה אומצה עסיסית תגרוס בסיום המשמרת

לעומת האנגלים המנומסים וקרי הרוח, העלמה הזו הייתה חמת מזג להפליא ובכל פעם שניסנו לפתוח את פינו ולו בכדי לשאוף מעט אוויר צח, היא הרעימה בקולה שנשתוק ומיד,  אחרת צעדנו הבא יהיה בתא המעצר. אלא משראתה שחקירתה מעלה חרס, היא נמלכה בדעתה חשקה את שיניה והזעיקה תגבורת במכשיר הקשר הצמוד לכתפה.  

דומה שתנאיי הסף לקבלת מישרת קצינת מכס בארה"ב הוא היותך נקבה אפרו אמריקאית במשקל עודף. אחרת לא ניתן להסביר את התגבורת שהגיעה בדמותה של מקרר נוסף, הפעם של עשרים וארבע קוב בלבד.

יש לציין שלמראה שתי עלמות החן שהחן ניטל מהן עוד בילדותם ובהתחשב בכורח המציאות נשארו חסידינו שלווים ורגועים ולא הראו סימני שבירה כלשהם. אף על פי שהשתיים עשו בהם שפטים ומעשים מגונים כיד הדמיון הטובה.    

לא נעלמה מהעין גם העובדה שבניגוד לחוקרים הבריטים אבירי הכס שניהלו רב שיח באופן פומבי וגלוי, העלמות הללו הסתודדו בפינת האולם והתלחשו בינן לבין עצמן מבלי שנוכל לעקוב אחר השגותיהן בקשר לעתיד לבוא.  

כפי שניחשתי, בריאות גוף שכמותן מוותרות בדרך כלל בקלות על מושא חקירתן, כיון שמה שבאמת מטריד אותן הוא הבור העמוק הנפער בבטנן. רוצה לומר המחשבה על הסנדוויץ'  העסיסי הממתין להם במשרד טורף מן הסתם את דעתן. אלא שניחושי הפרוע לא החזיק מים. ליבם של השתיים היה לב אבן והן משכו את הזמן עד כלות, דבר שהצריך ממני עוד מיכל דאודורנט וחפיסת קלמנרבין.  

הדבר הבלתי נסלח בעליל היא העובדה שלא הותירו לנו זמן להתענג על מה שבאמת כה מענג אותנו ילידי הלבנט. וכפי שאירע בנמל התעופה היתרו גם הדיוטי פריי ב-JFK לא זכה לראות את זיו פניה של אשתי.

   

כאשר ישבנו לבסוף במטוס אמריקן איירליינס הנושא את פעמיו דרומה כשאנו נזקקים לעיסויי החייאה וטיפול נמרץ, התיישב בסמוך אלי במושב הפנימי שליד החלון, הוד מעלתו הכומר - מונסניור אינגו מונטויה גוטיירז. אשתי והקטן ישבו בצדו האחד של המעבר כשאני ומעלתו מצדו השני.

בעודי מנסה לנמנם קמעא ולשכוח מתלאות הדרך, הכומר קם, ביקש את סליחתי, פתח את תא המטען שמעל המושב, שלף את תיקו הירוק ונע לעברם של השירותים הממוקמים בזנב המטוס.

הפעם הראשונה והשנייה עוד היו נסלחים וניתנים להבנה. אלא שפעולה זו הלכה ונשנתה בתדירות מוגזמת וגם זאת בלשון המעטה. מהר מאד נוכחתי לדעת כי נציג הכנסייה סובל  מן הסתם משלפוחית רגיזה במקרה הטוב, או מגזי חממה רעילים לא עלינו במקרה הרע.

מה שאומר שמעט התוכניות שהיו לי לתפוס תנומה קלה נגוזו באחת.

לא נותר לי אפוא אלא לבהות בחלל המטוס או לחילופין להעמיק בקריאתו של דף הוראות הבטיחות לנוסע. אלא שהכומר התגלה כאדם חביב למדי והוא החל משוחח איתי בעניינים שברומו של עולם.

מפה לשם היחסים הלכו והתחממו. ולאחר שחיסלנו כמה כוסיות פורט משובח, צחקנו מכמה בדיחות קרש ובאחת מהפוגות המסע שלו לעבר השירותים, סיפרתי לכבודו על המטען החורג ובו ארבע מאות החסידים שבאמתחתנו ותלאות הדרך שנגרמו לנו בעטים. והוא מצדו הציע לי הצעה שלא ניתן לסרב לה. ככלות הכל להסתבך עם משטרת המכס במדינת עולם שלישי זה הדבר האחרון שאנו משתוקקים לו בשעה זו.

מכאן אף יובן, שהמזל הרע שפקד אותנו עד כה פנה לו עורף, ואנו נמצאים כעת בצדו השני של המתרס, ולכן אני מציג בפני אשתי את עסקת הברטר שאני עומד לעשות עם הכומר.

והיא חוץ מלהתנצר לא יודעת את נפשה מרוב אושר. היא מברכת את אלוהים הטוב ששלח לנו את שליחו עלי אדמות על מנת שיחלץ אותנו מהצרה הממשמשת ובאה. ובעיקר מרעיפה שבחים על הכומר שנפל בחלקנו משמים. בבחינת אין סיכוי, ולו הקל שבקלים, שרב יהודי היה עושה לנו טובה שכזאת.

הנה כי כן, לאחר נחיתה רכה בנמל התעופה של קראקס, אנו שמים פעמינו לעבר היציאה הפטורה ממס. כשהכומר פוסע מלפנים והודף את כבודתנו רבת החסידים קדימה. ואילו אנו משתרכים מאחור, כשעל כתפי תלוי תיקו הירוק הגדוש בתשמישי קדושה.

אלא שלמרבה התדהמה, פקידי המכס עטים על הכומר וכבודתו שהיא כבודתנו ועוצרים אותו מהמשך דרכו.

ביודענו שאת הנעשה אין להשיב, אנחנו יוצאים אפוא נכלמים ומפוחדים כשמדי פעם אנו מציצים מעבר לכתפינו לראות מה יעלה בגורלם של יקירנו.

לא חולפת לה שעה קלה והכומר יוצא כשחיוך גדול נסוך על פניו כאילו דבר לא ארע.
אנו מתנצלים בפניו ותוהים בקול מה ניתן לעשות על מנת לפצותו על שהשליך נפשו מנגד ונשכב למעננו על הגדר.

אלא שהוא כמו קאתולי טוב, מפנה לנו את הלחי השנייה ואומר שאין כלל צורך בהתנצלות כיון שהכל שב על מקומו בשלום.
ובכלל אנחנו הם אלה שעשינו לו טובה, והוא רק גמל לנו מחסדיו. ואם הכל נגמר כפי שנגמר עלינו להודות לאחד והיחיד שהכל נהיה בדברו.

בהרגשה טובה זו אנו משיבים את החסידים לחיקנו, מוסרים לו את תיקו הירוק ונפרדים ממנו לשלום. כשאיש איש פונה למחוז חפצו.       

  

עוד אנו מהרהרים בדבריו האחרונים בדבר הטובה שעשינו לו, מתחילה סביב השדה בוקה ומבולקה. מכל עבר מגיחות ניידות משטרה הצופרות מיללות ומאירות בשלל אורות את חלל האוויר וסוגרות על נמל התעופה. שוטרים אחוזי אמוק מגיחים מתוכם ועטים על מיודענו הכומר האומלל כעדת צבועים מורעבת, ונועצים בו את מלתעותיהם כמו היה אחרון הפושעים.

בערב לאחר שהאבק שקע וארבע מאות החסידים שוכנים לבטח במשכנם החדש, אנו מסבים מול המרקע, בחברתם של מארחנו כשבראש מהדורת החדשות מופיעה הידיעה בזו הלשון :

היום אחר הצהרים נלכד בשדה התעופה ע"ש סימון בוליוואר הפושע הקולומביאני הנודע אינגו מונטויה גוטיירז כשבכליו נמצאו שני קילוגרם של הרואין. הלה הגיע בטיסה מניו יורק בתחפושת של כומר והוא נראה בחברתם של............ .  

ג’יזס קרייס, סנטה מריה, סילבסטר קשישא ופטרוס הקדוש.

חמסה, חמסה, חמסה.

טפו טפו טפו  !!!  

כשפניי חיוורות, ידיי רועדות וברכיי פקות ורגע לפני שאני עומד להתעלף אני אומר לאשתי, אכן צדקת! אין סיכוי בעולם שרב יהודי היה עושה לנו טובה שכזאת.

ככלות הכל  חסידים - מלאכתם נעשית בידי בלדרי סמים.

*הבהרה:

רבים וטובים שלא בדיוק הבינו במה מדובר פה, שאלו אותי מי ומה הם לכל הרוחות החסידים הללו ובכן , אלו הם פסלים זעירים מעופרת, של חסידים כליזמרים שנקנו בארץ על מנת לחלקם כתשורה לבאי חתונתו של אחייננו שנישא לבח"ל בקראקס וונצואלה ב- 1998.