להקות או לא להקות

אמרנו תיסלם למארחת במטולה,עשינו תמונת פורטרט קבוצתית,

עלינו  למשינה , פולסווגן אבטיפוס משנות הסיקטיז

והתחלנו לרדת דרומה. כך הגיעו לסיומם ששת ימי חופשה בטבע

שערכנו בחודש תמוז  בנופי גן העדן המדהימים שבגליל.

בערך ברבע לשבע  עצרנו בקריית שמונה ונכנסנו למכולת של ברוך

קנינו כמה בגטים, חמאה, גבינת רוקפור ובצל ירוק.

אכלנו סנדוויצ'ים שתינו קפה שחור חזק והמשכנו הלאה.

פנינו שמאלה לאיילת השחר וירדנו ישר לכוורת.

קנינו חלב ודבש להפיג את טעם הבצל.

טבלנו רגליים במי הנחל והמשכנו לכפר נחום,

זוג נוצרים ירד להתפלל לאחרית הימים, בכנסיית השכל.

אנחנו היהודים המתנו ברכב.

הילד היה צמא, אשתי נתנה לו עשיריה

ואמרה: רד לקיוסק תשתה גזוז.

הנוצרים סיימו להתפלל והמשכנו הלאה.

קצת לפני גינוסר אשתי צעקה: רק רגע איפה הילד ?

בלית ברירה חזרנו לקחת את הילד.

מטבריה טיפסנו ארבע עשרה אוקטבות במעלה הדרך

היה חום אימים. זקני צפת לא זוכרים חום שכזה.

המיניבוס החל לקרטע. עשן סמיך עלה מהמנוע .

קצת לפני אילניה הוא שבק סופית.

חקלאי זקן עם טרקטור מתקופת הבילויים הציע לנו עזרה.

הוא דחף ודחף אך ללא הצלחה.

לבסוף הוא ירק טפו, יחראבתק, זה בטח נקמת הטרקטור.

לא נותרה לנו ברירה טבעית אלא לחפש תחבורה חליפית
העמסנו את הפקלאות וירדנו ברגל לכיוון סג’רה.

בסג’רה לקחנו אוטובוס של אגד.

אמרנו לנהג תיסע לתל אביב מהר

ישבנו על ספסל אחד קרוב ליד ההגה ......(נו חלאס די , זה משיר אחר)

בצומת גולני אחד הנוסעים חש ברע.

הנהג שאל ברמקול יש פה אולי רופא ?

אז רופא אף אוזן גרון ניגש ובדק אותו.

הוא אמר זה כלום סתם אינפקציה קטנה, 

כך שני נורופן  והבעיה תיפתר.

בבנימינה עצרנו להפסקת צהריים

חלק הלכו לאכול ב – גאיה

וחלק נכנסו ל - תרנגולים לאכול רבע עוף.

בתום הארוחה לשייגעץ שלנו התחשק שוקולד מנטה מסטיק

אישתי נתנה לו סטירה והוא החל לבכות.

היא סתמה לו את הפה בעזרת איזולירבנד.

בינתיים נכנסתי ל מושבה.

הלכתי לבקר את בנות פסיה.

פסיה היא הדודה שלי מצד האמא.

באותה הזדמנות קפצתי להגיד גם שלום לבנות נחמה 

את  מוניקה סקס פגשתי בחצר האחורית

מוניקה קרצה ושאלה: בא לך לעשות איתי קצת סקסטה?

אמרתי : בטח, אולי יותר מאוחר.

בדרך קטפתי קצת מנגו וכמה חמציצים וחזרתי לאישתי.

כעבור שעה קלה המשכנו הלאה

באור עקיבא עלו  החברים של נטאשה

חבורת בטלנים, שובבים, נוער שוליים.

רק נכנסו וכבר נתנו צ’פחה לקטן ששוב החל לבכות

הם צחקו ואמרו , לא נורא ילד, הכל עובר חביבי

בכניסה  לפרברים של חדרה עלו גם  החברים של בני .

בני ונטאשה הם  צמד רעים עוד מימי גן חובה.

היום הם נישאים באולמי החלונות הגבוהים בבת-ים.

כמה מהנשמות הטהורות שישבו מאחור צעקו לנהג

מה עם הרדיו נהג?  אולי תעביר כבר לצליל מכוון.

בנתניה עצרנו בתחנת דלק על יד המשאיות.

הנהג תיקן פנצ’ר בגלגל האחורי, הוסיף בנזין והמשכנו הלאה. 

בין השמשות חלפנו על פני צומת הרצליה.

כשהגענו סוף סוף למחלף גלילות כולם היו כבר באטרף.

ברקע נראו הארובות של רידינג- ג
במקום לקחת שמאלה לנתיבי איילון נסענו היישר דרך גשר הירקון 
בואך לרכבת מרכז. 

בתחנה כבר המתינו  האחים והאחיות להסיע אותנו הבייתה.

האחיינים התאומים שלנו חדוה ודוד עשו בלאגן מאחור

הם פצצת אנרגיה חולנית לא הפסיקו לצעוק ולריב כל הדרך.

אל תשאלו אותי  מה קשור?  רק רצינו להגיע הבייתה בשלום.

ככלות הכל סוף סוף חזרנו לשפיות זמנית.

אשתי אמרה: מוטב היה אם היינו מוחקים את היום הזה בטיפקס.

 לא כל כך נורא, אמרתי קצת אחרת.

מתוך הבלוג : פתיחת מגירות
כל שמות הלהקות נלקחו מויקיפדיה בערך "להקות ישראליות"
© כל הזכויות שמורות למשה שיינרמן