הדג כשר ! או סיפור מהתחת.

אמנון דנקנר פרסם זמן קצר לפני מותו במוסף סופהשבוע  מאמר העוסק בצירוף מקרים. תרשו לי לצטט קטע קטן בתקווה שהמנוח, אללה ירחמו,  לא ישפוך עלי את חמתו. 

וכך כותב דנקנר:

לפני ארבעים שנה, ערך העיתון סאנדי טיימס תחרות בין קוראיו. את התחרות יזם הסופר המפורסם ממוצא יהודי-הונגרי , ארתור קסטלר שאחד מעיסוקיו הרבים היה גם צירופי מקרים. קסטלר מימן פרס כספי נכבד למי שישלח לתחרות את סיפור צירופי המקרים המדהים ביותר שאירע במציאות וניתן להוכחה. מאות סיפורים נשלחו מקצווי תבל. אחד מהם היה של יהודי הונגרי אחר טומי לפיד המנוח. והוא באמת מדהים. לפיד שמע את הסיפור ממכר שלו, רופא בשם ד"ר אליאן.

אותו ד"ר אליאן, מתברר , נסע עם אשתו רופאה גם היא ועם שני בניהם התאומים לטיול משפחתי בשוויץ. הם שכרו מכונית ונסעו להם, אלא שבהיותם בכביש הררי נידח התקלקל המנוע ונדם. וד"ר אליאן  אחרי שפתח את מכסה המנוע וגירד בראשו כי לא היה לו מושג מה עושים, התייצב ליד מכוניתו וקיווה לישועה. אחרי זמן ממושך ראה פנסים מגששים באפלה. הוא אותת בידיו במרץ ומכונית עצרה. ד"ר אליאן הסביר לנהג אדיב בשפה הגרמנית שהייתה שגורה בפיו מה הבעיה , וזה ניגש בלי שהיות אל המכונית פעורת מכסה המנוע, חיטט שם בקרביים, משך כבל פה סובב בורג שם ואחרי שלוש דקות המנוע שב לחיים בריא וחזק.  ד"ר אליאן לחץ בהתרגשות את ידו של המושיע והציג את עצמו . שמי ד"ר אליאן ואני מתל אביב בישראל. במכונית שלי יושבת אשתי גם היא רופאה וגם לה קוראים לפיכך ד"ר אליאן  ומאחור ישנים שני הבנים התאומים שלנו. אה, אמר האיש השני בחיוך ובעברית. גם אני מישראל ומתל אביב , אני רופא וגם שמי ד"ר אליאן ובמכונית שלי יושבת אשתי הרופאה ד"ר אליאן ובמושב האחורי שני הבנים התאומים שלנו.

סוף ציטוט.

אכן צירוף מקרים מדהים אם כי לא ניתן להוכחה. בהכירי את הצמד  לפיד את דנקנר (תהיה מנוחתם עדן) הרי שלעניות דעתי הספור כולו מצוץ מהאצבע מתחילתו ועד סופו , אבל תודו שזה סיפור נחמד.

בעצם באתי לספר לכם שתי אנקדוטות  שסיפר ידידי הטוב דני שפירא שהוא מדריך טיולים ומספר סיפורים נפלא.  אלא שאז נזכרתי אפרופו המאמר של דנקנר בסיפור שהייתי עד לו באירוע חתונה של אחייניתי.

סביב שולחננו נקבצו בין השאר גם ידידי דני שפירא  וגם הטייס המפורסם דני שפירא שזכה השנה להדליק את משואות יום העצמאות. מישהו עשה ביניהם היכרות  ודני הטייס מספר למסובים את צירוף המקרים הבא :

בערך לפני שנתיים שלוש הוא מספר ופונה לדני ידידי, אשתך שולה נפטרה

ואתה פרסמת מודעת אבל - שולה שפירא ז"ל.

גם לאשתי המנוחה קראו שולה.

אלא שבאותה תקופה, על אף מחלתה הקשה היא הייתה עדין בין החיים. אלא שחבריי, שראו את מודעת האבל, החלו להציף אותי במברקי תנחומים וחשבתי שמישהו מקדים את המאוחר או חומד לו לצון, הרי אשתי יושבת מולי חיה ונושמת. רק אחרי בירור וכמה שיחות טלפון שערכתי התחוור לי שזהו צרוף מקרים נדיר ומדובר בעצם באשתך בעלת אותו השם."

עד כאן לגבי צרוף מקרים.
השם דני שפירא הוא כנראה שם מחייב וערובה למספרי סיפורים טובים. סיפוריו של הטייס דני שפירא הלוא הם חקוקים בתולדות מדינת ישראל וכתובים בספרו הנודע "לבד בשחקים".

אלא שעכשיו  כפי שהבטחתי אני מביא בפניכם שתי אנקדוטות כפי ששמעתי כאמור מפיו של ידידי מדריך הטיולים דני שפירא.

הדג הכשר  

באחד המסעות בהדרכתו לאירופה, הצטרף לקבוצה גם זוג דתי. כיון שכך, סוכם מראש עם בעל המלון המארח, שבערב תוגש ארוחת דגים כשרה למהדרין. כמו שאומרים להיות על הצד הבטוח. כמובן שסוכם גם על סוג הדג כדי שלא תהינה הפתעות טרפות חו"ח.

בערב שָׁבָה הקבוצה מיומו של מסע מפרך מרוצה ורעבה,  סבה סביב שולחן ארוך בחדר האוכל  כשדני יושב בקצהו האחד ומוישה הדתי בקצהו השני.  

המלצר החל להגיש את האוכל , ואכן כפי שסוכם מראש, נח לו בצלחת דג פורל מצופה שקדים, כשלצדו תפוחי אדמה אפויים חתוכים לרבעים. הדתי מוישה ואשתו מקבלים את המנה ראשונים ומתחילים מיד במלאכת הזלילה.

כשדני, היושב כאמור בסוף השולחן מקבל בסוף את מנת הפורל שלו (ג'יזס קרייס) חושכות עיניו. על גבי תפוחי האדמה מונחות מעשה שטן, פיסות זעירות של שיינקן מעושן (לא עלינו) .

דני מתעשת במהרה ומנסה לעצור את האסון הממשמש ובא וצועק מקצה אחד לקצהו השני

מ ו י ש ה  . . . . . . ומורה באצבעו על תפוחי האדמה, אך אבוי, מוישה מתמוגג מנחת, מחייך מאוזן לאוזן,  מצמיד אמה לאגודל, מקרב לשפתיו משמיע קול ציוץ של הנאה צרופה וצועק

חזרה  מ.. צ.. ו.. י.. ן .

סיפור מן התחת

אנקדוטה שניה ארעה בארץ.  הזוג שפירא יוצאים בחברתם של מספר ידידים לארוחת ערב במסעדה יפואית ידועה. כשאחד החברים מזמין שולחן מבעוד מועד לחבריא.  אלא שהחבר חומד לו לצון ואת ההזמנה הוא עושה ע"ש דוקטור שפירא.

מגיעה אפוא כל החבורה בערב למסעדה מקבלת את השולחן שהוזמן על שם הדוקטור, ומתיישבת לאכול כשלפתע אחד המלצרים פונה למסובים במבטא ערבי   "מי כאן דוקטור שבירא ? "

כולם מפנים את ראשם לעברו של דני, שמסמיק קלות ומרים את ידו  כמשתף פעולה. המלצר מסמן לו בידו - "בוא, בוא אחרי רק לרגע "  מכניס אותו למטבח וללא כל אזהרה ובלי כל בושה מפשיל את מכנסיו, חושף את אחוריו  ומצביע על מורסה דלקתית בישבנו השמאלי ושואל : דוקטור  זה מאד כואב מה עושים  עם זה , זה מסוכן ? דני ההמום לא מתבלבל, ואומר לו יסלח לי כבודו, אבל אני רופא גניקולוג.

"וואלה....  גניקולוג ?"  צוהל המלצר בשעה שהוא מרים את מכנסיו  "בול נפלת לי מהשמיים"  

וצועק לאשתו ששוטפת כלים במטבח  "סמירה בואי, בואי  מהר יש כאן גניקולוג".